האיש שהחזיר את היוגה לחיים

האיש שהחזיר את היוגה לחיים

ראיון עם ב.ק.ס איינגאר לקראת כנס איינגאר יוגה שיערך בחודש מרץ בישראל

הראיון נערך בפונה ע"י נעה צוייג

bks iyengar

 

את ב.ק.ס אינגאר פגשתי לראשונה בלונדון בשנת 1993. הוא, אורח הכבוד של כנס איינגאר יוגה האירופאי ואני "איינגאריסטית" בתחילת דרכי. הייתי אחת מתוך 1000 תלמידים באולם הספורט העצום בקריסטל פאלס. על הבמה עמד בנאדם שופע עוצמה, נחישות ואנרגיה שמלאו את האולם ושלהבו את כולם. התרשמתי מהמשמעת של המתרגלים ומהשילוב בין כבוד, מורא ואהבה כלפי המורה מהודו. הייתה שם רצינות, עומק, אופק. האיש שבה את ליבי. רציתי להשתייך לקהילה העולמית הזו. כעבור שנה, עברתי את בחינות ההסמכה, קיבלתי תעודה והפכתי למורת איינגאר יוגה מן המניין.  

 

שלוש שנים לאחר מכן ביקר ב.ק.ס איינגאר בישראל כאורח העמותה הישראלית. קהילת איינגאר יוגה הייתה אז בחיתוליה. כ- 300 מתרגלים נרגשים המתינו לגורוג`י, דרוכים למוצא פיו. ואולם בשל המבטא ההודי וקשיים טכניים של מערכת ההגברה, היה מאוד קשה להבין מה אומר המורה הדגול. אי הנוחות שביטא הקהל והעובדה שהתמהמהו בביצוע ההוראות הרגיזו את המורה שידוע במזגו הלא סבלני. זכורים לי כמה רגעים מביכים. ואז בעודי מחפשת איפה לקבור את עצמי בשל אותה מבוכה, לפתע הוא דחף את המיקרופון לפרצופי ואמר: "Hey you!  translate for them as they don’t understand my language".

הכרתי התנודדה בין התעלפות לרצון לנוס על נפשי. אלא שאז, כאילו ירד עלי חסד מהשמים,  תבונתי התבהרה ומצאתי עצמי מתרגמת את כל הוראותיו לעברית ללא קושי. בשבילי כתלמידתו זה היה אירוע מכונן. ידעתי שאני מבינה אותו. שיש לנו שפה משותפת!

 

זה היה ביקורו האחרון בישראל, אני לעומת זאת נסעתי מאז כמעט בכל שנה ללמוד אצלו בפונה שבהודו. כך עשיתי גם השנה, אלא שהפעם קרה מה שיכולתי רק לחלום עליו. התבקשתי לראיין אותו לרגל הכנס שייערך בארץ ב 15 במרץ. עמותת איינגאר יוגה הזמינה לכנס שלושה מורים בכירים מהמעגל הקרוב לב.ק.ס איינגאר ללמד בכנס. אלו גם מורים שמלווים את העמותה במשך מספר שנים וסייעו לנו להקים צוות מורים מקצועי ועצמאי, שמכשיר כיום בעצמו מורי יוגה בשיטה. בחודש מרץ הקרוב הם חוזרים לארץ: קורין ופאאק בריה מצרפת ופאצ`י ליזארדי מספרד. הם יהיו אורחי כנס איינגאר יוגה בישראל, שיתקיים במכון וינגייט.

 

 

כילד וכנער היה ב.ק. ס איינגאר חולני ועני. לאחר שחלה בשחפת התדרדרה בריאותו ובגיל 16 נשלח לחיות עם אחותו הגדולה ובעלה קרישנה מאצ`ריה שהיה אחד המורים היחידים ליוגה בהודו באותה תקופה. שנים של שלטון קולוניאלי פגעו אנושות במסורת היוגה בתת היבשת וכמעט העלימו אותה כליל. רצה הגורל והוא, המורה ששימר את המסורת הגוועת, היה במקרה גיסו של גורוג`י. הוא החל ללמד אותו את אמנות תרגול היוגה, בהבטיחו לגורוג`י שהיוגה תשפר את בריאותו. למרות מצבו הבריאותי של ב.ק.ס איינגאר והקרבה המשפחתית  נהג בו קרישנה מאצ`ריה בקשיחות רבה, כמיטב המסורת ההודית הקלאסית של יחסי מורה ותלמיד. ואולם היוגה הביאה למפנה משמעותי בגורלו. משמעת התרגול הביאה אותו להישגים בכל תחום עד היום הזה. הוא הפך למתרגל מרשים ועומק הבנתו את היוגה, גוף האדם ומבנה הנפש שלו פתחו בפניו אופקים חדשים.  

בשנת 1954 נפגש עם הכנר יהודי מנוחין, שהגדיר את גורוג`י כמורה לכינור הטוב ביותר שהיה לו בחייו והזמין אותו ללמד יוגה בביתו שבשווייץ. כך חשף אותו למערב.

ב.ק.ס איינגאר הפך לגורו נערץ באירופה וארה"ב. הוא הוזמן לכנסי יוגה רבי משתתפים ומעגל תלמיו הלך וגדל. משמעת התרגול שלו הפכה לשם דבר. הוא גורו של דוגמא אישית. איש פרקטי. ספרו הראשון `LIGHT ON YOGA` , שיצא לאור בשנת  ,1966 נחשב לתנ"ך של מתרגלי היוגה. הספר תורגם ל -  22   שפות, ביניהן עברית. מאז הוציא לאור 24 ספרים העוסקים בפרקטיקה והפילוסופיה של היוגה וגם בתכנים  אוטוביוגרפיים. בקרוב יצא לאור הספר ה-25. ב.ק.ס איינגאר פיתח את היוגה תרפיה. הוא המציא מגוון אביזרים שמאפשרים לתרגל יוגה כמעט בכל מצב בריאותי. מטרת האביזרים היא לא רק להתגבר על מוגבלויות, אלא גם להעמיק את הרגישות ואת עומק ההשפעה המבורכת של תרגול היוגה. ב.ק.ס איינגאר הוזמן להרצות מעל במות אקדמיות בעולם. קירות "מוסד ללימודי יוגה על שם רממני איינגאר" (RIMYI  ) שבפונה, מכוסים תעודות הוקרה ותארי כבוד  על פועלו בתחום לימוד היוגה והריפוי בעזרת היוגה. מדענים שבדקו את מצבו הפיזיולוגי הופתעו מהפער העצום בין גילו הכרונולוגי ואיכות התפקוד של אבריו הפנימיים. ואכן, הוא בן למעלה מ-93, מלא אנרגיה וחיוניות. עדין מתרגל במלוא המרץ מדי בוקר באולם התרגול שלו, לצידיו תלמידים שעולים לרגל מכל העולם ושוהים בפונה כדי לספוג ממנו עוד ועוד. בכל יום הוא מאמן בנחישות את נכדתו אביג`טה שנאותה להמשיך את השושלת. בצהרים תמיד ניתן למצוא אותו  בספריה, עונה למכתבים משוחח עם תלמידים, מרוכז בפרויקט כלשהו.

הריאיון שערכתי איתו התקיים בחודש פברואר האחרון. גורוג`י עסוק מאוד בהגהות ותיקונים של ספרו החדש העומד לצאת לאור. פאאק בריה ופאצ`י ליזארדי מסייעים לו ימים כלילות. בכל זאת הוא נאות להתפנות לריאיון הזה. אנחנו יושבים בספרייה במרתף המוסד. ספרייה של פעם,  לא ממוחשבת, לאורך הקירות ארונות גדושים בספרים. שולחנו של גורוג`י נמצא ממש בכניסה והוא חולש על החדר אך עם זאת מרוכז בענייניו. אני אוהבת לשבת בספריה הזו. לצלול לעומק הכתבים. בשעת הראיון אנחנו  לא לבד בסיפריה. תלמידים ומורים מספרד, צרפת, איראן, ארה"ב, ישראל וכמובן הודו, יושבים סביב השולחן הפשוט ומעיינים בספרים.

    

על השאלה הראשונה, איך כגורו ששמו הולך לפניו, הוא רואה את התפשטות היוגה בעולם המודרני? הוא מסרב לענות. בכנות האופיינית לו הוא אומר: "איך אני יכול להשוות?! חייתי רק בעולם הזה ואני יכול להעיד רק על מה שאני רואה. זו לא שאלה פרקטית אלא אנליטית" הוא מוחה. רגע של מבוכה ועברתי לשאלה הבאה:

 

40 שנה חלפו מאז יהודי מנוחין הזמין אותך ללמד יוגה בשווייץ. מאז הפכה היוגה לפופולארית בעולם והרבה הודות למאמציך, איך אתה מסביר את ההצלחה הזו של היוגה?

אני נותן את הקרדיט ליהודי מנוחין, הוא צוחק, הוא זיהה אצלי כישרון בעוד אחרים לא ידעו שיש לי כזה. בהיותו אמן ראה את האומן שבי. הוא דחף אותי בכוח להחשף. אפשר לומר שעמד עם פטיש מעל לראשי. כישרון אינו מספיק. כשרון צריך לפתח. כמובן שהיתה כאן יד הגורל, אבל הכישרון הוא הדבר העיקרי. כישרון משמעותו: לפעול נכון. זה אומר: פעולה, תגובה לפעולה, התבוננות, למידה, למידה מחודשת והשתקפות. הוספתי פרק חדש לנושא הזה שנקרא יוגה. היוגה הייתה  אז חסרת חיים, אני בסך הכול החזרתי אותה לחיים באמצעות התרגול שלי. יהודי מנוחין היה גאון ואני חייב לו הרבה. אבל לגאונותו  מלידה לא הייתה משמעות ללא הכישרון והמשמעת שהוציאו לפועל את הגאונות הזו. הוא ביקש ממני ללמד אותו יוגה, כי הוא ממש לא יכול היה לאחוז בכינור שלו. אז מה היה ערך לגאונות שלו אם הוא לא הצליח להחזיק את הכינור. מנוחין אמר לי: הכישרון שלך יכול לסייע לכישרון שלי, אז בבקשה למד אותי יוגה. גאונות היא מתנה מלידה אבל אני טוען, שאין לגאונות מלידה ערך ללא כשרון לפעולה. כישרון משמעותו היכולת לפעול בהצלחה, מצוינות בפעולה. כישרון נחשב בעיני יותר מגאונות. זו היוגה.

 

 

 אתה רואה סיכון בכך שהיוגה הפכה לפופולארית בעולם ?

אתן לך דוגמא מהמיתולוגיה ההודית. אספר לך את הסיפור על הנסיך שישופלה (מתוך המהמהברתה, האפוס ההודי הקדום) . שישופלה קיבל מהאל קרישנה הזדמנות לטעות 100 טעויות בלבד, אלא שאם יטעה טעות אחת מעבר, היא לא תיסלח והוא יצטרך להיפרד מהחיים. למרות שהיו לו 100 הזדמנויות ללמוד מהטעויות של עצמו, בזבז את המכסה וטעה את הטעות ה-101. בדומה למוסר ההשכל של האגדה: כשאנו נתקלים במכשולים בחיינו הם צריכים לאתגר אותנו שלא לטעות. זו הזדמנות להבחין בין טוב לרע. אבל אנשים טועים שוב ושוב. נכון שזו נטייה אנושית, לחזור על הטעויות ועם זאת  אלוהים נותן לנו שוב ושוב הזדמנות נוספת. תרגול יוגה הוא  ההזדמנות ללמוד להבחין בין טוב לרע, להפסיק את החזרה על הטעויות. העניין הוא שהדרך הזו היא דרך של התמודדות אינדיבידואלית. מטרת התרגול האישי שלי היא להבחין בין טוב לרע. אז אני תוהה למה מחמיצים את ההזדמנות הזו? במקום להתמודד בדרך עצמית, אנשים בוחרים ללכת אחד אחרי השני כמו עדר אחרי רועה. בקבוצה מתפשרים על נוחות. הם קובעים מוסכמות שגויות. הם  אומרים: אם זה נעים לי בגוף זה סימן טוב. אבל זה מונע מהם  להפעיל ולחזק את המיינד שלהם, וכך לצערי הם מחמיצים את העיקר ביוגה.

היום מלמדים יוגה לפי סטנדרטים של נוחות. אם זה נעים לגוף, זה מניח את דעתם של המתרגלים. אבל יוגה היא לא לגוף אלא למיינד. והשאלה החשובה היא, כיצד לפעול נכון עם המיינד? מתרגל צריך לשאול את עצמו מי האדון ומי המשרת? אם הגוף הוא האדון והמיינד הוא המשרת זה לא מצב טוב. ההיפך הוא הנכון. אני יכול להורות יוגה כי הצלחתי לחולל את השינוי. אני נותן דוגמא אישית לאימון ללא פשרות. אכן נדרשות  נחישות ודבקות במטרה, אבל גם כדי להגיע לתואר של דוקטור צריך נחישות, דבקות במטרה סבלנות. דרך היוגה אינה שונה. זה תהליך פרוגרסיבי המונע על ידי השאיפה למצוינות. זה מפתיע אותי לראות שאפילו מתרגלים בעלי אינטלקט חזק בוחרים לעיתים בתרגול חלש ופשרני.

לצערי הם יצאו פגועים וליוגה שלום. אני לא דואג ליוגה, היא קיימת מזה עידן ועידנים. היא זרחה בעבר ותזרח בעתיד. הסובלים הם אותם שהחמיצו את ההזדמנות שהיוגה העניקה להם.

 

אז זו מהותה של היוגה?

בודאי! טיבעה של היוגה הוא טיפוח המיינד, הרחבתו כך שכל תא ותא בגופינו יבטא אותו.

 ברגע שאנו מתרגלים יוגה מתוך שאיפה לשלוט בגוף, אנו מחמיצים בגדול.  הרי פעילות גופנית קיימת ממילא, מה חדש? אבל המיינד הוא הרובד המעודן, הרגיש, השקוף. האתגר הוא להביא את הגוף לרמת הרגישות של המיינד, כדי שהמיינד יהדהד ויפעום בכל רקמה ורקמה של הגוף.

 

מה דעתך על כך שהפסיכולוגיה המודרנית מייחסת חשיבות למיינד ברמת הרגשות?

הפסיכולוגיה המודרנית אינה מחדשת דבר מעבר למה שכתוב ב`יוגה סוטרה של פטנג`לי` (הערה: הטקסט הסמכותי של פילוסופיית היוגה שנכתב בערך לפני כ- 2000 שנה. ספרו החדש של גורוג`י יעסוק בטקסט הקדום שרלוונטי גם לעולם המודרני). הרי פטנג`לי כותב כבר בסוטרה השניה שהיוגה היא השקטת תנודות התודעה. הפסיכולוגיה המודרנית נותנת משקל יתר למה שנקרא "המיינד התוהה" (wondering mind ).והרי המשימה שלנו ביוגה היא להשקיט את המיינד התוהה. זה המיינד התנועתי. היוגה עוסקת בפסיכולוגיה.

 

על פי הביוגרפיה שלך דרכך לא הייתה סוגה בשושנים. התמודדת עם קשיים ומכשולים. כיצד חייך עיצבו אותך כיוגי וכגורו?

נכון, דרכי לא הייתה סוגה בשושנים והאימון שלי לא נח על זרי שושנים. השושנה יפה למראה אך יש לה קוצים. מה קורה כשנוגעים בה בחוסר תשומת לב? נדקרים מהקוצים שלה. משמתינו היא להסיר את הקוצים כדי לחוות את יופייה של השושנה, להוציא את ה"שושניות" מהשושנה. טעמה של היוגה הוא בהעלמת הקוצים. לפי פטנג`לי הקוצים הם ההתניות של התודעה. התבניות המנטאליות. מטרת היוגה היא להתעלות מעבר להתניות. לשחרר את המיינד מהתבניות. 

 

רוב תלמידי היוגה היום אינם באים מרקע של מאבקים הישרדותיים, הם חלק מהחברה הצרכנית המודרנית. אתה חושב שלעובדה זו יש השפעה על איכות התרגול והספיגה שלהם? (השתמשתי במושג טאפס שמשמעותו איכות הלהט שמניעה את התרגול האישי).

תראי, שני הדברים האלה לא הולכים יחד. אני מתכוון שאם מטרת היוגה להשיג אושר יומיומי זה לא יכול לעבוד. האתגר הוא לחצות את גבולות המיינד, לא להיעצר שם.

מעבר למיינד יש אינטליגנציה, מעבר למיינד יש הכרה,  מעבר למיינד יש תת הכרה ומעבר לכל אלה יש נשמה. אז למה להישאר  כבולים ברובד של המיינד?! עלינו לגלות מה נמצא מעבר למיינד. היוגה מראה את הדרך לשחרור מההיכבלות אל המיינד. היא מלמדת אותנו להשתמש במיינד ככלי וכאמצעי להתקדם , להכיר ולחוות את האספקטים שמעבר לפסיכולוגיה האנושית.
 

iyengar, yoga, noa zweig 

מעבר למפעל היוגה של חייך איזה חותם היית רוצה להשאיר בעולם?

את כל מה שעשיתי אני משאיר אחרי. לאחרונה נוכחתי שתלמידים מגלים יותר עניין ביוגה סוטרה של פטנג`לי, משום כך כתבתי את הספר החדש על היוגה סוטרה. פטנג`לי כותב:

"יוגה צ`יטה וריטי נירודהה" כבר בסוטרה השניה ("היוגה היא השקטה של תנודות התודעה")

אבל האם יכולה להיות זריחה כשהשמש נעדרת? האם אפשר להגדיר במילון זריחה אם לא הוגדר המושג שמש? אז פטנג`לי דיבר על זריחת התודעה לפני שהגדיר מהי התודעה עצמה. זה החותם שאשאיר אחרי לתלמידים של העולם המודרני: לימוד היוגה סוטרה.

פטנג`לי מדבר על התודעה רק בפרק הרביעי של היוגה סוטרה. עד אז כאמור הוא לא מסביר מה היא התודעה. גם את תלמידת יוגה ובודאי קראת את היוגה סוטרה. האם את יודעת להסביר מה היא התודעה לפי "היוגה סוטרה"? למעשה, ארגנתי מחדש את הידע הבסיסי כדי להקל על התלמידים את הבנת היוגה. מכאן והלאה יוכלו להתקדם בעצמם.

  

אז איינגאר יוגה זה למעשה פטנג`לה יוגה?  

אנא אל תקראי לזה "איינגאר יוגה" שהרי אני לא השורש של היוגה. פטנג`לי הוא השורש של היוגה ולכן הקרדיט מגיע לו. נדמה זאת לסלט עשיר בתבלינים. אז תפקידי הוא לטבל את הסלט היוגי שהכין פטנג`לי כדי שיערב לחיכם של התלמידים וימשוך אותם לאכול ממנו. כך אמשוך עוד ועוד תלמידים ללמוד את נושא היוגה.

 

ביקרת בישראל ב-1996. מאז גדלה בהתמדה קהילת מתרגלי איינגאר יוגה, או שמא יש לומר קהילת מתרגלי פטנג`לה יוגה? אפילו כעת 12 מורים מישראל נמצאים לצדך החודש חודש פברואר. האם תוכל להתייחס לשאלה כיצד יכולה היוגה לסייע לנו, החיים בישראל תחת איום בטחוני יומיומי?

אומר לך בכנות, אני באמת חושב שישראל נמצאת תחת מכבש לחצים מנטאלי בשל הנסיבות הפוליטיות הסביבתיות. תפקידה של ישראל הוא לפקוח את עיניהם של אזרחי המדינות האחרות שיודעות שלום מהו. ישראל מדינה קטנה מאוד, ואני בהחלט מבין את עוצמת העקה והמתח בה שרויים כולכם. אני חושב שתרגול יוגה מסייע לכם הישראלים להתמודד עם התהפוכות הסביבתיות ולמרות הקושי, להיות מרוצים מחייכם. מסיבה זו מצטרפים עוד ועוד אנשים למעגל מתרגלי היוגה. אנשים מבינים שזו הדרך לשמור על שלמות נפשית אפילו בסביבה של מאבקים ותהפוכות. לכן אני רוכש כבוד למתרגלים הישראלים, כשכל כך הרבה כוחות שואפים להביס את ישראל עדין  עוסקים ביוגה באווירה של מתח ותעוקה מנטאלית  וזאת בהשוואה לארצות כמו אנגליה, אמריקה וצרפת. היוגה מוכיחה עצמה יותר ויותר. אנשים רואים את חבריהם מחויכים, שמחים והם מצטרפים. לכן איינגאר יוגה מתפתחת.

באמת! יוגה היא הדרך היחידה להביא לשלום.  וכאן אצטט באנגלית: " without peace we are in pieces", אז המשיכו עם היוגה. באופן סובייקטיבי אספו וחברו את החתיכות של הגוף והמיינד אחת לאחת, וחברו אותם מחדש כדי להגיע לשלמות ושלום.

God bless you all! הוא מסיים בחיוך גדול.

 

מאחורי נשמעו מחיאות כפים של התלמידים שישבו בסיפריה ועיינו בספרים. ליתר דיוק הם עשו עצמם קוראים ולמעשה הקשיבו קשב רב.