אמא אבא בת

נעה אילן ועלמא צוייג/גולדשטיין

נעה, ילידת רמת-גן, מורה ליוגה ומנהלת מרכז איינגאר יוגה.

אילן, יליד תל-אביב, עוסק בשיווק והגנה על עצים בעיר.

עלמא, ילידת תל-אביב, סטודנטית לעבודה סוציאלית.

 

 

איך הגעת ליוגה?

נעה: בסוף הטיול למזרח, אחרי הצבא, רציתי

ללמוד מדיטציה במנזר בתאילנד. מהר מאוד הרגשתי שאני לא בשלה. למזלי, בכל בוקר תרגלנו יוגה עם מורה שהגיע מהודו. באתי בשביל המדיטציה ונשארתי בגלל היוגה.

אילן: הכרתי את אשתי כמורה ליוגה, כך שהיוגה הגיע אלי יותר מאשר אני אליה.

עלמא: מאז שאני זוכרת את עצמי היוגה היתה חלק מרכזי בבית. כשנפתח שיעור לילדים שהעבירה אמא שלי, הייתי בת 7, והיה ברור שאני צריכה לייצג את המשפחה, אז הגעתי.

 

מה זכור לך מהשיעור הראשון?

נעה: הוקסמתי מסוג החוויה שניתן לחוות דרך הגוף. יצאתי מהשיעור בתחושה של גילוי.

אילן: הייתי מסויג. באתי כדי לתת דוגמא אישית. עשיתי את זה כי צריך, כמו לקחת תרופה.

עלמא: שיחקנו משחקים שמשלבים תנוחות יוגה, כמו דג מלוח, שכשהסופר מסתובב צריך להישאר בתנוחה. זכור לי גם שהתרכזתי בעיקר בלא לקרוא לאמא “אמא”—כי היא ביקשה.

 

מה היוגה שינתה בחיים שלך?

נעה: היוגה הפגישה אותי עם ב.ק.ס איינגאר והיוותה נקודת מפנה בחיי. אחר כך קרה השאר. היוגה לימדה אותי מהי תקשורת. היא הפכה אותי לאדם שמטרתו לטפל באנשים ולשפר את חייהם. היוגה לימדה אותי לקבל את השינויים שהחיים והזמן מביאים עימם.

אילן: מעבר ליציבה, היא לימדה אותי דברים ששינו את השקפתי: שיש גמול בהתמדה, שההתקדמות היא איטית וההתדרדרות מהירה, שלפעמים לא צריך להבין, אלא פשוט לעשות מה שאומרים לי. שעדיף להתמקד בעצמי ולא באדם שעומד מלפני מאחורי או מצדדי. הרשימה ארוכה...

עלמא: אתייחס דווקא לאופן שבו חיי משתנים בתקופות שאני לא מתרגלת; הגוף שלי מאובן והמוח שלי עובד ללא הפסקה.

 

מה לדעתך שינתה היוגה בחייו של בן המשפחה?

נעה: עלמא נולדה לתוך היוגה. האישיות והתרגול שלה מתפתחים זה לצד זה. אצל אילן, התרגול שיפר את היציבה. הוא ספקן מטבעו אבל עם השנים מתוך ההתמדה הוא יותר ויותר מתמסר, וממצה איכויות כמו איזון גופני ונפשי.

אילן: עלמא, מתרגלת מגיל צעיר והיוגה היא חלק מהרצינות והעומק שלה. היוגה עיצבה אותה, לא שינתה אותה. אצל נעה, אי אפשר לדבר בלשון עבר. היוגה משנה אותה כל הזמן. ובכל זאת, אם צריך להצביע על משהו מסויים, היוגה הופכת אותה לסלחנית יותר — גם כלפי עצמה וגם כלפי תלמידים.

עלמא: אצל אמא שלי, היוגה היא דרך חיים, 26 הרבה לפני שנולדתי. אבא שלי לעומת זאת, ידוע כמי שממהר לאבד ענין. אני חושבת שהיוגה פיתחה אצלו את היכולת להתמיד.

 

האם אתם מדברים על היוגה, על התרגול?

נעה: מאחר ואילן ואני עסוקים ביוגה בחיי היום-יום, יש שיחות חולין על היוגה ומה שסביבה. אבל הכי כיף ומרומם כשאנחנו חולקים חוויות מעודנות ותובנות הקשורות ביוגה. עלמא ואני משוחחות לא מעט על היוגה. לפעמים היא מבקשת ממני הכוונה מעשית לתרגול. כשזה קורה, אני מביעה הערכה ואף גאוות אם.

אילן: היוגה נוגעת בכל דבר בחיינו: משפחה, עבודה, ייעוד, ענין, מעגל אנשים... בקיצור, התשובה לשאלה היא כן!

עלמא: כמובן. למשל בכל שיח על כאב כלשהו, אצלי או אצל מישהו אחר, אמא שלי מציעה תנוחה יוגה לשיפור המצב. בהתחלה, אני מביעה התנגדות. אבל האמת, שכשכואבות לי כפות הרגליים, אני כבר יודעת בעצמי שאני צריכה לשבת בוירהאסנה.

 

מה מקומה של היוגה בחייך?

נעה: אולי יותר נכון לשאול מה המקום של החיים שלי ביוגה. היוגה היא משימת חיי והיא ממלאת אותי אסירות תודה.

אילן: למרות שאני רחוק ממימוש היוגה כדרך חיים, היא ציר מרכזי סביבו נעים חיי.

עלמא: קודם כל הנאה. אני אוהבת לתרגל. מעבר לכך היוגה, או נכון יותר איינגאר יוגה, היא נקודת התייחסות בשבילי. אני לוקחת אותה לתוך החיים. כמו בתרגול כך בחיי, תמיד אפשר לעשות את הדברים מדויק יותר. תמיד יש לאן להתקדם ולהעמיק.

 

לקשרי יוגה נוספים>>