אמא אבא ובת

גליה אורי, אריאל אסאו ודריה אורי-אסאו

גליה אורי, ילידת כפר יהשוע, ציירת ומורה לציור.

אריאל אסאו, יליד באר-שבע, צייר ומורה לציור.

דריה אורי-אסאו, ילידת תל-אביב, תלמידה בתלמה ילין במגמת אמנות חזותית.

 

איך הגעת ליוגה?

גליה: זה היה מזמן. לא זוכרת.

אריאל: בזכות גליה.

דריה: דרך אמא. חפרה לי עד שלא היתה ברירה, אלא לבוא לשיעור.

 

מה זכור לך מהשיעור הראשון?

גליה: זכור לי הקול של נעה. גם הצליל וגם השפה — הבהירות, הרהיטות.

אריאל: היה קשה אך נסבל. אני זוכר שהתרשמתי מכמה זה יפה אסטתית. כמו שירטוטים.

דריה: נהניתי. שהיה פשוט כיף.


מה היוגה שינתה בחיים שלך
?

גליה: על פניו התחום הזה מאד זר לי; הבגדים ואפילו ללכת יחפה. בחיים שלי היה “גם וגם” ו״תלוי” ופתאום אני פוגשת משהו, שצריך לעשות בצורה מסוימת. אני צריכה להתאים את עצמי ולהשתנות לתוכו. יש בי חלק מבולבל וספקן, והיוגה גרמה לי להסכים לקבל משהו חד-משמעי וברור.

אריאל: אני בטוח שהיא שינתה רק לא בטוח מה. במחשבה שניה, כמורה היא לימדה אותי לדייק במילים.

דריה: הייתי הולכת עם גב כפוף והיום אני הרבה יותר מודעת ושומרת על הגוף. אני יודעת מה טוב בשבילי.

 

מה לדעתך שינתה היוגה בחייו של בן המשפחה?

גליה: דריה למדה שלא חייבים להתפעל ממנה ולהחמיא לה כל הזמן. היא למדה על עצמה, שהיא מסוגלת לעמוד בקשיים. אצל אריאל היוגה יצרה חוט שידרה, רצינות, מרכז והתלהבות.

אריאל: אצל דריה, אני לא יודע. אצל גליה אני חושב שזה חיזק אותה גם פיזית וגם מנטלית.

דריה: אני חושבת שזה מרגיע אותם. הם חוזרים הביתה מהשיעור רגועים.


האם אתם מדברים על היוגה, על התרגול
?

גליה: כן. בכל הרבדים. גם רכילות.

אריאל: כן. דברים כמו: ״היה שיעור טוב, פחות טוב.” תהיות לגבי המכנסים שאני בוחר, האם אפשר או אי אפשר ללכת איתם לשיעור. דיווח על הכאב שהיה ועבר...

דריה: משתדלת שלא. היוגה היא משהו אישי בשבילי, לא כל דבר אני רוצה לשתף.

 

מה מקומה של היוגה בחייך?

גליה: שקט. בימיו האחרונים של אבא שלי, הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא עמידת ראש. להפוך את היוצרות. לשים את עצמי בצד ואת השקט במרכז.

דריה: דבר שאני מנסה להתמיד בו.

 

לקשרי יוגה נוספים>>