אמא ובן

דפנה גרייף ומיכאל ברקוביץ'

דפנה גרייף, ילידת ירושלים, מעצבת גראפית בתחום האמנות.

מיכאל ברקוביץ׳, יליד תל-אביב, תלמיד בתלמה ילין במגמת קולנוע.

  

איך הגעת ליוגה?

דפנה: אוטנאסנה תמימה בשיעור פילאטיס, זימנה לחיי את עולם היוגה. במובנים רבים אני חבה את חיי למורה הראשונה שלי ליוגה.

מיכאל: דרך אמא. זו היתה המלצה. מהסוג שאי אפשר לסרב לה. בוא נגיד שהיא לחצה במידה.

 

מה זכור לך מהשיעור הראשון?

דפנה: הרגשתי חיבור מיידי. קדושה. מאותם רגעים נדירים בהם אני מרגישה ש”מצאתי”, שאני נמצאת בדיוק במקום. הציפה אותי התרגשות.

מיכאל: הרגשתי שמשהו נפתח. הרגשתי מקומות בתוכי, שלא ידעתי שקיימים.


מה היוגה שינתה בחיים שלך?

דפנה: היוגה חידדה את חושי והעלתה את החיים שלי לספרה אחת גבוהה יותר. דיוק וחומרה שכל כך משמעותיים לאישיותי, קיבלו נוכחות רחבה ועמוקה יותר בחיי.

מיכאל: אני שם לב יותר לגוף שלי, אבל גם לגוף של אחרים.


מה לדעתך שינתה היוגה בחייו של בן המשפחה?

דפנה: הוא מכיר בפוטנציאל שיש בו. השתנה בו משהו בפנים, שכנראה רק אני רואה. סידר בתוכו איזה חלק.

מיכאל: סדר ומשמעת. אמנם אני לא זוכר את אמא שלי “לא ביוגה”, אבל נראה שזה גורם לה להתנהל בצורה מסודרת יותר בחיים.

 

האם אתם מדברים על היוגה, על התרגול?

דפנה: יש דיבור. יש הבנה. זה תחום ענין משותף שלנו.

מיכאל: היינו מדברים על הדימיון לתנועות שהכלב שלנו עושה ועל המרכיב האומנותי בתנוחות. שמנו לב לדברים ביום-יום שיש בהם דימיון ליוגה.

 

מה מקומה של היוגה בחייך?

דפנה: היוגה מחזקת את הגרעין העמוק והמזוקק ביותר שבתוכי, ובו בזמן מחבקת אותי מבחוץ. עצמה מבפנים. תמיכה מבחוץ.

מיכאל: הליכה זקופה. פתיחות אל העולם. נשימה.

 

לקשרי יוגה נוספים>>