זוג

ליאת פדלון וחמי כהן

ליאת פדלון, ילידת קריית-חיים, עובדת סוציאלית.

חמי כהן, יליד רמת-גן, מעצב.

 

איך הגעת ליוגה?

ליאת: זה היה כבר לפני 7 שנים. דיבר איתי על

היוגה חבר, שהגיע ליוגה הטיפולית לאחר תאונת אופנוע קשה שעבר. הייתי בדיוק בין שתי עבודות וכנראה פתוחה לדברים חדשים.

חמי: ליאת ממש הכריחה אותי ללכת.

 

מה זכור לך מהשיעור הראשון?

ליאת: שאיחרתי והמורה אמר לי שהוא לא יכול להכניס אותי. בשיעור הבא באתי בזמן וקיבלו אותי יפה.

חמי: השיעור הראשון היה מה זה כיף. היה קצת מוזר. לא הבנתי מה קורה. פתאום מצאתי את עצמי עם הראש למטה. אחרי שהתאוששתי מההפתעה, רציתי להשאר ככה שבוע.

 

מה היוגה שינתה בחיים שלך?

ליאת: היוגה לא תעשה אותי אצנית, אבל עצם

העובדה שאני לא נופלת זה שינוי עצום. הייתי מועדת ונופלת ברחוב על שיחים )בעיקר ורדים וצמחיה קוצנית(. זה שיפר מאד את ההליכה שלי. אני הולכת בהרבה פחות נוקשות.

חמי: היוגה הכניסה רוגע לחיים שלי. בתוך כל חוסר השקט הקבוע, יש לי שעתיים שבהן אני לא חושב על כלום. כלום! פשוט מתנתק. גם הקול של המורה נכנס לחיי. לפעמים אני יושב ולא נוח לי. במקום להמשיך לסבול אני נזכר במשפט שנאמר לי בשיעור ועושה את השינוי במציאות, בחיים שלי. ליאת תמיד היתה אומרת עלי שאני ברווזון, אבל עכשיו אני ברווזון יותר גאה ויותר זקוף.

 

מה לדעתך שינתה היוגה בחייו של בן המשפחה?

ליאת: כשחמי מתרגל, הוא אדם הרבה יותר רגוע. לצערי, הוא עדיין לא התמסר.

חמי: היוגה עזרה לליאת להאמין ביכולת לממש את החלום שלנו להיות הורים. יהל, הילד שלנו, הוא ההוכחה לשינוי.

 

האם אתם מדברים על היוגה, על התרגול?

חמי: כשאני חוזר משיעור ליאת שואלת “נעה צעקה עליך?”

ליאת: והוא תמיד אומר: “לא, הייתי בסדר.” מעבר לזה לפעמים, כשקשה לו להרדם, אני עושה לו כמו פרניאמה לפני השינה.

חמי: נכון אבל האמת זה קצת מעצבן כשאני מנסה להרדם. כי אני צריך לשכב על הגב ואני אוהב להרדם על הבטן.

 

מה מקומה של היוגה בחייך?

ליאת: אי של שקט.

חמי: רוגע. ניתוק מכל מה שמערער אותי.

 

 

לקשרי יוגה נוספים>>